<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן של"א</h1>
<h2>דף לו:</h2>
תמהת עוד על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון של בכורות [ה"ה] מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וכו' והרי הוא כחולין, ואמרת דבפרק קמא דבבא קמא [י"ב ע"ב] לא משמע הכין בשמעתא דנכסין (שיש בהן) [שאין להן] מעילה, ודברים אלו ידעתי שיש לה עיקר במקומן אבל נפלאו ממני ע"כ. תשובה באמת הדין עמך גם אני עמדתי על דבריו זה כמה למה כתב כן, ואמנם הרב ז"ל סמך על מה ששנינו בסוף מסכת חלה [פ"ד מי"א] בן אבטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. ואף על פי ששנינו בתמורה בפרק אלו קדשים [כ"א ע"א] מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נמכרין באטלז ונשחטין באטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר וכו' ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור והמעשר ואם באו תמימים יקרבו ובעלי מומין יאכלו במומן לבעלים, הא אוקימנא להני תרי מתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא ורבי ישמעאל דאקשינן התם [תמורה שם] תמימים יקרבו ורמינהי בן אבטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו, אמר רב חסדא לא קשיא הא רבי עקיבא והא רבי ישמעאל דתניא רבי יוסי אומר שלושה דברים משום ג' זקנים רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה ויאכלנו בירושלים ודין הוא בכור (ש)טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואמורים על גבי המזבח בכורים יוכיחו מה לבכורים שכן טעונים הנחה תלמוד לומר [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית וכו' רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וכו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו בא אלא מן הארץ אף בכור אינו בא אלא מן הארץ. ופסק הרב כרבי עקיבא כדקימא לן [עירובין מ"ו ע"ב] הלכה כר' עקיבא מחברו ועוד דמעשה רב ושם אמרו בן אנטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אלמא הלכה כרבי עקיבא.
אבל במה שאמר(ו) שהוא חולין אי אפשר, דאפילו רבי עקיבא לא אמר אלא שלא יקריבו ולומר שאינו קדוש ליקרב אבל קדוש הוא ליאכל במומו. ותדע לך דהא לרבי עקיבא נמי מעשר בהמה איתקש למעשר דגן כדתניא [בכורות נ"ג ע"א] רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ לארץ ויקריבנו תלמוד לומר [דברים י"ב] והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה ממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה מעשר בהמה, ואפילו הכי אסיקנא בבכורות בפרק מעשר בהמה [שם] דלא אמר ר' עקיבא אלא ליקרב אבל ליקדש לא, דתנן התם מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא אפילו תימא ר' עקיבא כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא נמי דקא נסיב לה תלמודא והבאתם שמה, ולמה קדוש ליאכל במומו לבעלים. ועוד דאמרינן בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין [ל"ו ע"ב] ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו, אלמא נוהג הוא בחוצה לארץ ליאכל במומו הלכה למעשה דהא רב אשי [בחו"ל] הוה. ועוד דאמרינן בריש פרק קמא דסנהדרין [ה' ע"א] אמר ליה רב חייא לרבי בר אחתי נחית לבבל יורה יורה יתיר בכורות אל יתיר. וגם הראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וזה לשונו (אלא) [א"א] טעות היא זו ואפילו לרבי עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש (בכור) [בו] ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו.
<h2>דף נג.</h2>
תמהת עוד על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון של בכורות [ה"ה] מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וכו' והרי הוא כחולין, ואמרת דבפרק קמא דבבא קמא [י"ב ע"ב] לא משמע הכין בשמעתא דנכסין (שיש בהן) [שאין להן] מעילה, ודברים אלו ידעתי שיש לה עיקר במקומן אבל נפלאו ממני ע"כ. תשובה באמת הדין עמך גם אני עמדתי על דבריו זה כמה למה כתב כן, ואמנם הרב ז"ל סמך על מה ששנינו בסוף מסכת חלה [פ"ד מי"א] בן אבטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. ואף על פי ששנינו בתמורה בפרק אלו קדשים [כ"א ע"א] מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נמכרין באטלז ונשחטין באטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר וכו' ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור והמעשר ואם באו תמימים יקרבו ובעלי מומין יאכלו במומן לבעלים, הא אוקימנא להני תרי מתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא ורבי ישמעאל דאקשינן התם [תמורה שם] תמימים יקרבו ורמינהי בן אבטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו, אמר רב חסדא לא קשיא הא רבי עקיבא והא רבי ישמעאל דתניא רבי יוסי אומר שלושה דברים משום ג' זקנים רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה ויאכלנו בירושלים ודין הוא בכור (ש)טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואמורים על גבי המזבח בכורים יוכיחו מה לבכורים שכן טעונים הנחה תלמוד לומר [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית וכו' רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וכו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו בא אלא מן הארץ אף בכור אינו בא אלא מן הארץ. ופסק הרב כרבי עקיבא כדקימא לן [עירובין מ"ו ע"ב] הלכה כר' עקיבא מחברו ועוד דמעשה רב ושם אמרו בן אנטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אלמא הלכה כרבי עקיבא.
אבל במה שאמר(ו) שהוא חולין אי אפשר, דאפילו רבי עקיבא לא אמר אלא שלא יקריבו ולומר שאינו קדוש ליקרב אבל קדוש הוא ליאכל במומו. ותדע לך דהא לרבי עקיבא נמי מעשר בהמה איתקש למעשר דגן כדתניא [בכורות נ"ג ע"א] רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ לארץ ויקריבנו תלמוד לומר [דברים י"ב] והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה ממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה מעשר בהמה, ואפילו הכי אסיקנא בבכורות בפרק מעשר בהמה [שם] דלא אמר ר' עקיבא אלא ליקרב אבל ליקדש לא, דתנן התם מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא אפילו תימא ר' עקיבא כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא נמי דקא נסיב לה תלמודא והבאתם שמה, ולמה קדוש ליאכל במומו לבעלים. ועוד דאמרינן בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין [ל"ו ע"ב] ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו, אלמא נוהג הוא בחוצה לארץ ליאכל במומו הלכה למעשה דהא רב אשי [בחו"ל] הוה. ועוד דאמרינן בריש פרק קמא דסנהדרין [ה' ע"א] אמר ליה רב חייא לרבי בר אחתי נחית לבבל יורה יורה יתיר בכורות אל יתיר. וגם הראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וזה לשונו (אלא) [א"א] טעות היא זו ואפילו לרבי עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש (בכור) [בו] ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו.
